אז מה זה בובותרפיה?
בובת התיאטרון היא כלי רב עוצמה הנתון בידי התרפיסט או איש החינוך הבוחר להיעזר בה.
תיאטרון הבובות, על מגוון צורותיו ותחומי פעולתו הוא אמנות עתיקת יומין.
בכל התקופות, לתיאטרון הבובות היו שימושים דתיים, לשם שעשוע וכאמצעי השפעה וחינוך.
השמאן (המטפל בחברות העתיקות) נעזר בבובות לשם טיפול במחלות, שאליהן היה מעביר מחלות ושאר פגעים. בנוסף, הבובה שימשה שופר לביקורת חברתית ובאמצעותה נאמרו דברים שאי אפשר היה לומר בדרך אחרת.
בובות התיאטרון הינן סימבולים חזותיים שניתן לערוך איתם דיאלוג ב”כאן ועכשיו“. בובת התיאטרון משלבת היבטים ויזואליים, סימבולים ודרמטיים ולכן מתאימה לאוכלוסיות רבות, גם כאלו שיש להם קושי שפתי (ילדים בגיל הרך, עולים, אוכלוסיות החינוך המיוחד ואנשים שעברו טראומה ומגלים קושי לבטא את רגשותיהם במילים). בובה איננה שופטת ומבקרת וכך תוכלו לראות שילדים ואף בוגרים מרגישים בנוח לשתף אותה ברגשות ומחשבות פנימיים. בובות התיאטרון יכולות לבטא רגשות ומחשבות שלעיתים בלעדיהן היו נשארים חבויים ומודחקים.
קיימות הנחות יסוד שונות שעליהן מושתת השימוש בבובות התיאטרון ככלי המייצר אפקט רגשי על הצופה ועל מפעיל הבובה. השימוש בבובות מתבסס על שני מנגנונים פסיכולוגים הפועלים בו זמנית אצל מפעיל הבובה ואצל המגיב/או הצופה בה: הזדהות של המפעיל ושל הצופה עם החלקים שהבובה מייצגת, וכן השלכה, כתהליך שבו מפעיל הבובה והצופים משליכים את רגשותיהם על הבובה בתחושה ש”זה לא אני, זו הבובה“. באופן זה ניתן לעסוק בתכנים רגישים וטעונים באופן מוגן ללא תחושות אשם ופחד.
רבות נכתב על עבודה עם בובות משחק (doll). אנשי טיפול רבים נעזרים בהם בעבודה טיפולית בארגז החול ובלימודי play therapy. כשמדובר בבובותרפיה, אני מתכוונת ל puppet therapy, עבודה טיפולית עם בובות תיאטרון. בשונה מבובת המשחק ששלמה בכול איבריה (כמו: דובי, ברבי, בובות המשחק שנמצאות בביצי הקינדר וכו’) בובת התיאטרון הינה בובה שנבנתה ומיועדת להפעלה. היא יכולה להיות גם בובת פה חסרת גוף.
מערכת היחסים בין בובת התיאטרון לבין המפעיל אותה הינה “אני (המפעיל), דרך (הבובה)”, בשונה מבובת המשחק שמערכת היחסים היא “אני (המפעיל) והיא (הבובה)”.
מיקי ארונוף (Aronoff), מטפלת באמנות ובובנאית, הגדירה את בובת התיאטרון מההיבט של תרומתה הרגשית למקיימים אתה יחסי גומלין. עפ”י הגדרתה, בובת התיאטרון הינה אובייקט מונפש המסייע דרך התנהגותו והטקסט שלו להעלות רגשות ותכנים על פני השטח ולעבדם באמצעות דיאלוג עם הקהל המגיב.
כשאנו מדברים על בובותרפיה או תרפיה באמצעות בובות תיאטרון, הכוונה לשימוש בבובות תיאטרון ככלי לריפוי נפשי ושיקום. שימוש זה כולל: בניית בובות, יצירת מחזה של תיאטרון בובות, דיאלוג בין בובות, דיאלוג עם בובות, משחק חופשי עם בובות וצפייה בהצגת תיאטרון בובות ותגובה לה.
אנשי טיפול וחינוך משתמשים בבובות תיאטרון במסגרות רבות: בבתי חולים, כחלק מהכנה לניתוחים, עם אנשים וילדים שעברו טראומה, עם קבוצות תרפיה שונות: נגמלים, הפרעות אכילה, קבוצות המתמודדות עם מוגבלות שכלית. בעולם השלישי משתמשים אנשי חינוך בבובות תיאטרון במטרה להעביר מסרים מורכבים כגון: חינוך למיניות בריאה, זהירות ממוקשים. גם צוותים פרא רפואיים כגון: קלינאיות תקשורת ומרפאות בעיסוק, קבוצות הרוצות להעביר מסרים של מחאה משתמשות בבובות תיאטרון, ועוד ועוד.
מכיוון שבובת התיאטרון הינה כלי רב עוצמה הן עבור המגיבים אליה והן עבור המפעילים אותה, אני רואה שליחות ביכולת להנגיש את השימוש בה ככלי טיפולי וחינוכי לכמה שיותר אנשים. מודלים שפיתחתי כגון: בובותרפיה-בובעמיתים – שימוש בבובות חבר המסייעות למפעיל, מודל שלושת ממדי הבובה – מודל המסייע בבחירה מושכלת בבובה לעבודה בסיטואציות שונות, מסייעים למשתמשים להבין את האיכויות של בובת התיאטרון לעומק ולהיעזר בהן בעת הצורך, לא רק באופן אינטואיטיבי אלא באופן מתוכנן. על בסיס מודל הבובעמיתים ומודל שלושת ממדי הבובה פותחה ערכת הבובעמיתים.
תוכניות ההתערבות אותן יצרתי – תכנית מה עוזר כשקשה לי – תכנית לפיתוח חוסן באמצעות בובות המיועדת לגילאי 3-8, זכתה להדים רבים. מאז 2007 בה יצרתי את התכנית, השתתפו בה מעל 60,000 ילדים, הורים וצוותי חינוך. היא אף לוותה במחקר של המכון לחקר החוסן במכללת תל חי בשיתוף המדען הראשי של משרד החינוך. בשנת 2017 זכיתי בזכותה בפרס מטעם מרכז חרוב באוניברסיטה העברית על יצירתיות, חדשנות ותרומה משמעותית לילדים בסיכון.
עבור הגיל השלישי פיתחתי את תכנית התערבות בובותרפיה לקשישים שהופעלה במשך שבע שנים בשיתוף סטודנטים, התכנית הוצגה במספר כנסים שעסקו בגיל השלישי ורווחתו.
אני מקווה שלכל אדם שירצה להיעזר בובות התיאטרון ככלי טיפולי ו/או חינוכי יוכל לעשות זאת.
אני כאן כדי לגרום לזה לקרות 😁