בובותרפיה: בובעמיתים – שיטת התערבות עם “בובת חבר”

מאת: סמדר קופר-קיסרי

קיימות דרכים מגוונות להיעזר בבובות תיאטרון ככלי טיפולי. עוד מימי קדם נעשה שימוש בבובות למטרות טיפוליות. ניתן להניח כי השמאן היה הבובנאי הראשון. לבובות היה שימוש פונקציונלי בטיפול במחלות, כמו בובת הוודו או בובות אחרות, שאליהן מעבירים רוחות, מחלות ושאר פגעים. כיום, בעולם המודרני, נוהגים לעשות שימוש במגוון רחב של סוגי בובות לצרכים תרפויטיים. קיימים מספר טיפוסי בובות תיאטרון עיקריים, הנבדלים באופן ההפעלה: בובות הכפפה, בובות המקל (או המוט), בובות החוטים (מריונטות) ובובות של תיאטרון הצלליות. קיימים טיפוסים נוספים של בובות, נפוצים פחות: בובות גוף, בובות חפץ, בובות שולחן, ועוד. ניתן למצוא כמובן שילובים של טכניקות עיצוב ושיטות הפעלה.

להלן אתמקד בתיאור התפיסה העומדת בבסיס שיטת התערבות שאותה פיתחתי, הנקראת “בובותרפיה”, שבה ניתן לעשות שימוש בבובות שונות. השיטה מסייעת לעלות תכנים על פני השטח ולעבד אותם בתוך המציאות הפנטסטית. ה”בובותרפיה” מתבססת על “בובת חבר”, המוגדרת כבובה המופעלת באופן בלעדי על ידי המפעיל ובעלת קווי אופי עקביים. כאשר קהל היעד יוצר דיאלוג עם הבובה, הוא מנהל דיאלוג גם עם התוכן שאותו היא מייצגת.

קיימות הנחות יסוד שונות שעליהן מושתת השימוש בבובות ככלי המייצר אפקט רגשי על הקהל ועל מפעיל הבובה. השימוש בבובות מתבסס על שני מנגנונים פסיכולוגיים הפועלים בו-זמנית אצל מפעיל הבובה ואצל הצופה בה: הזדהות והשלכה. ההזדהות עם חלקים שהבובה מייצגת מסייעת לקהל היעד להתחבר לנושאים שהבובה מייצגת; מנגנון ההשלכה הוא תהליך שבו מפעיל הבובה והצופים משליכים את רגשותיהם על הבובה מתוך מרחק אסתטי, בתחושה כי “זה לא אני, זו הבובה”. באופן זה ניתן לעסוק בתכנים רגישים באופן מוגן ובצורה אותנטית, ללא תחושות של אשם ופחד.

בובת התיאטרון משלבת צורות הבעה מילוליות ובלתי מילוליות, ממזגת מרכיבים חזותיים-תנועתיים, דרמטיים וסימבוליים שונים, ומאפשרת למפעילים לפנות לקהל מגוון ולעבד תכנים טעונים. גלומות בה אפשרויות רבות לשחרור רגשי בדרך עקיפה, במסגרת השומרת הן על המטופל והן על המטפל. הבובה מאפשרת לתמלל חוויות מורכבות וטראומטיות או מחשבות ופנטזיות הנקשרות אליהן. כך, למשל, ניתן לעשות שימוש בשיטה זו במסגרת התערבויות חירום עם ילדים. בובות שונות, המופעלות על ידי מנחה, מייצגות פחדים וכעסים ודרכי התמודדות עמם. המשתתפים מנהלים דיאלוג עם הבובות, מתוך התייחסות לסיטואציות הדרמטיות הבדיוניות הנקשרות לקשיים הנחווים במציאות. כך הם מבטאים את רגשותיהם ואת עמדותיהם. מפגשים אלו עשויים לשמש מעין דרך אבחון למקרים שבהם המשתתפים נזקקים לטיפול פרטני מעמיק יותר.

לאחר שנגדיר את התכנים ואת הרגשות שנרצה לעבד עם אוכלוסיית היעד במסגרת מפגש בשיטת “בובותרפיה”, נחפש את בובת התיאטרון המתאימה ביותר כדי לייצג את התכנים הספציפיים. מודל שלושת ממדי הבובה שפיתחתי הוא הכלי שבו נעשה שימוש לבחירת הבובה. המודל נועד לסייע במיפוי איכויותיהן של בובות התיאטרון, לשם זיהוי והגדרה של הצרכים השונים של המטופלים ובכך מסייע לתרפיסטים המשלבים בובות בעבודתם. אמצעי זה אינו מבקש להציב כללים נוקשים אלא לעורר מודעות ליתרונותיהן ולאיכויותיהן של בובות תיאטרון שונות להתערבות ספציפית. “מודל שלושת ממדי הבובה” בוחן את מאפייני הבובה בשלושה מישורים: הממד הגשמי עוסק במאפיינים של הבובה שעמה נערוך את ההתערבות המסוימת: חומרים, מרקם, צבע, גודל וכד’. נוסף על כך, נשאל מה המרחק האסתטי המתאים למקרה המסוים: האם נרצה ליצור הזדהות עם התוכן או ריחוק מסוים ממנו, כדי לייצר התבוננות עליו. הממד הסימבולי עוסק בשאלה מהם התכנים הסימבוליים המאפיינים את התודעה הקולקטיבית של אוכלוסיית היעד, שאותם נרצה לחקור באמצעות הבובה, ואיזה סוג בובה תייצג זאת. ממד הרוח מתייחס לאופן שבו הבובה נטענת במשמעות אישית ובנשמה במהלך השימוש בה (מרכיב ההנפשה) ולאופן הפעלתה (המרכיב הקינטי), כנתון המשפיע על תחושות של חיוניות, שליטה ויכולת לחולל טרנספורמציה.

כאשר מטופל נמצא במצב מדוכדך, הפעלתה של בובת התיאטרון עשויה לסייע לו ביצירה של תחושת חיוניות ושל תחושת שליטה, מעצם היותו המפעיל המפיח בה חיים. לעומת זאת, הפעלתה של בובת תיאטרון על ידי מטפל עשויה לסייע לו לחוש בשליטה גם במצבי חוסר אונים ולסייע לו להעביר מסר שניתן לחולל שינוי. כאמור, בשיטת ה”בובותרפיה” נעשה שימוש ב”בובת חבר”, המופעלת על ידי המנחה בלבד. כאיש מקצוע מיומן, הוא מנווט באופן ממוקד את הטיפול בתכנים הטעונים.

ניתן לסכם את יתרונות העבודה עם בובות תיאטרון במסגרת שיטת “בובותרפיה”:

• בובות התיאטרון משמשת כלי השלכתי רב-עוצמה המעורר הזדהות; היא מאפשרת להציף תכנים קשים בצורה שמורה ומוגנת (“זו לא אני, זו הבובה”).
• הבובה משמשת כמתווכת ומסייעת הן למטפל והן למטופל בעיבוד של תכנים קשים.
• לבובת התיאטרון יש היבטים ויזואליים וסימבוליים, ולכן ניתן באמצעותה ליצור קשר גם ללא מילים ולבטא תכנים, מחשבות ודימויים מופשטים.
• כלי זה מסייע במיצוב של שתי המציאויות, הקונקרטית והפנטסטית, בו-זמנית ומאפשר לנוע ביניהן בתחושה של חיוניות וחיים.
• על בובת התיאטרון לא חלים הכללים התקפים על בני אדם, שכן היא יכולה לעוף, למות ולקום לתחייה כד’, וכך באמצעותה ניתן לעסוק בנושאים רבים, לעתים קשים, ברוח של הומור.